נדחתה תביעת החוקר ספקטור נגד גלובס

בית משפט השלום בפתח תקוה דחה (יום א', 07.10.07) תביעת דיבה של החוקר דוד ספקטור נגד העתון גלובס. ספקטור, חוקר פרטי שהיה מעורב בפרשות החקירות נגד משפחת שרון ואף העניק "שירותים" למו"ל של הארץ ולידיעות אחרונות, תבע את העתון גלובס בעקבות שתי כתבות "שובו של אותלו", "הויכוח הגדול מאחורי הקלעים".

 

ספקטור טען כי הטענות נגדו בכתבות לפיהן היה מודיע של מס הכנסה, המשטרה ומבקר המדינה וכי היווה "דמות מפתח" בחקירות מבקר המדינה, אינן אמת. לטענתו מדובר בפרסומים "כוזבים מגמתיים, יצרו פרופיל מעוות שלו מתוך כוונה להכפיש לבזות לפגוע בו ובאמינותו".

 

השופט אהרון מקובר דחה את התביעה וקבע כי לעתון גלובס עומדת הגנה מטעמי אמת בפרסום. בהחלטה הצביע השופט על הודאותיו במסמכים שונים של ספקטור עצמו כי מסר מידע למס הכנסה ולמשטרה. בתביעה שגיש ספקטור נגד המדינה טען בעצמו כי מסר מידע למס הכנסה וביוזמתו. כך גם לגבי המידע למשטרה. השופט ציין כי ספקטור עתר נגד  השופט זכריה כספי, רפי פרידמן, יעקב צור, עו"ד מרדכי כץ ומדינת ישראל. "בסעיף 10 לעתירה הנ"ל כתב ספקטור כי במסגרת שירותיו בעתון הארץ "ומתוך רצון לסייע למשטרת ישראל לחשוף פעילות עבריינית שיוחסה על-פי החשד לעתון מעריב...סיפק ספקטור למשטרת ישראל, בין היתר במסגרת הודעותיו, מידע רב הכולל בין השאר מידע מקצועי ומסחרי רב".

 

בא כוחו של העתון גלובס עו"ד מושקט שפינט טען כי ספקטור העניק גם ראיון לתוכנית "משעל חם" ובו אמר כי "העיד אצל מבקר המדינה וגם במשטרה והציג גם קלטת אותה הקליט במשרדו את עמרי שרון". יתירה מכך הפרקליטות מסרה בהודעה לבג"צ כי "העברת החומר על-ידי ספקטור למשטרה נעשתה ביוזמתו שלו מדברת בעד עצמה".

 

השופט מקובר ציין כי ספקטור אמנם מסר מידע למשטרה אך הוא לא שימש "כמודיע משטרתי", כנטען. יחד עם זאת "בעניין זה יש להחיל את הפסיקה שאדם שהוא דמות ציבורית נוטל על עצמו סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמו הטוב. המשקל של הפגיעה בשמו הטוב נחלש לעומת חופש הביטוי העיתונאי...ספקטור 'השליך' את עצמו לזירה הציבורית בכלל פעולותיו.. ובכך 'הזמין' תשומת לב וביקורת ציבורית על פעולותיו או התנהגותו. משכך אינו יכול לבקש לדקדק ולדייק בהגדרה הנכתבת לגביו כשהוא 'דמות ציבורית' ו'בעניין ציבורי' בין 'מודיע משטרתי' או 'מוסר מידע למשטרה'. לשם כך נקבע בפסיקה כי יש לתת את המשקל העודף לחופש הביטוי".

 

השופט קבע כאמור כי לגלובס, לכתב משה ליכטמן, לעורך החדשות איתמר לוין ולעורך הגלובס חגי גולן עומדת "הגנת אמת בפרסום בנוגע לאותם חלקים שנקבע כי יש בהם פרסום לשון הרע", ולכן "אין צורך יותר לבדוק אם עומדות להם הגנות נוספות על-פי החוק בגין אותם פרסומים".

 

תביעת הדיבה נגד הגלובס, כאמור, נדחתה.