השופטים שסירבו לשלוח את דודו טופז לאישפוז במקום למעצר לא יועמדו לדין על גרימת מוות ברשלנות
שופטים עם דם על הידיים ממשיכים לשפוט במקום לשבת בכלא. בזכות מה שהחוק מכנה חסינות ואני מכנה, הפקרות והיתר להרוג
השופטים שסירבו לתחינותיו של סניגורו, עו"ד ציון אמיר, לשלוח את דודו טופז לאישפוז במקום סגור במקום למעצר לא יועמדו לדין על גרימת מוות ברשלנות, למרות שהם אחראים לגרימת המוות שלו, על פי הפסיקה של בית המשפט העליון הקובעת כי "חזקה שאדם התכוון לתוצאה המסתברת של מעשיו" (התאבדות נחשבת לתוצאה מסתברת למעצר בתנאים שכאלה). למה? כי השופטים נהנים מחסינות נגד פשעים שהם מבצעים. להם מותר להיות פושעים ועוד להעיז להטיף לאחרים מוסר...
נתחיל מהסוף וזה, שאין מחלוקת שהמעשים שדוד טופז עשה וגם הודה שעשה, הם חמורים ביותר.
אבל גם נזכיר שהמעשים החמורים שעשה טופז, הם לכל הדיעות פחות גרועים מהמעשים שעשה יגאל עמיר, או כל אחד מהמחבלים עם דם על הידיים, שלא קיבלו כמו דודו טופז עונש מוות, אלא בסך הכל מאסר עולם, עם שחרור מוקדם ותנאי-שירות מועדפים.
כך שאין בדברים כאן נסיון לסנגר על דודו טופז, אלא להתקומם על הקלות הבלתי נסבלת שבה שופטים-רוצחים שולחים חשודים אל מותם הידוע מראש, בתנאי מעצר משפילים, קשים ולרוב גם מיותרים, בלי נקיפות מצפון בכלל.
מאז קום המדינה ועד היום, הצטברו במערכת המשפט כמה עשרות שופטים עם דם על הידיים. שופטים ששלחו חשודים אל מותם הידוע מראש. הם מעולם לא עמדו לדין על גרימת מוות ברשלנות. למרות הדם שיש להם על הידיים, הם ממשיכים לשפוט עבריינים קטנים וזניחים הרבה יותר מהם, ומצפונם אפילו לא מייסר אותם על שבמו ידיהם הם גזרו עונש מוות על אנשים שבסך הכל היו חשודים, ולרוב בעבירות זניחות ושוליות מאוד לעומת אלה החמורות שבהן הואשם דודו טופז.
ציון אמיר, עורך דינו של דודו טופז, תקף הבוקר (חמישי) בחריפות את בית המשפט בעקבות התאבדותו של טופז בתאו שבבית המעצר ניצן ברמלה. "דיברתי על כך שנשקפת סכנה לחייו. התחננתי לפני שופטים מהרגע הראשון, הם חשבו שהוא יברח מהארץ, שהוא ימשיך לפגוע באנשים, ניסיתי להיאבק בלהחזיק אותו חי", אמר אמיר בריאיון ל"קול ישראל".
עו"ד אמיר סיפר כי אתמול נפגש עם טופז שהביע בפניו את תחושות המצוקה בה הוא שרוי. "הוא התחנן שאני אגיע דחוף, היתה פגישה ארוכה של שעתיים, ישבנו ושוחחנו, הוא אמר לי 'ציון אני לא אחזיק מעמד'. ראיתי את המצוקה, אבל חשבתי שזה חלק מהקושי הרגיל. הוא אמר לי את זה הרבה מאוד פעמים קודם לכן". אמיר ציין כי במקום להחזיק את טופז בבית מעצר, "אפשר היה להשגיח עליו במוסד פסיכיאטרי, או בבית חולים, או לשחררו בערבות תחת שמירה של רבים".
איך שופט שלולא החסינות שיש לו היה אמור לשבת בכלא על גרימת מוות ברשלנות, ממשיך לשפוט אחרים?
במחנה הפליטים הארצישראלי הזה, הכל אפשרי.
אז איך אתה ישן בלילה, שופט רוצח ? איך אתה נרדם? על מה אתה חושב בלילה, כשהידיים שלך שפכו את הדם הזה?
אני מאחל לך לחיות עד מאה ועשרים. אתה העונש הכי ראוי להיות לצידו של הרוצח שבך. תסתכל בראי מי אתה ותדע לך, שזה מה שמגיע לך. וגם לאישתך. וגם לילדים שלך. עד מאה ועשרים!
"עם 7 שוטרים אי אפשר לברוח"
(מתוך מעריב)
טופז ביקש להסביר כי אינו מסוכן לציבור ולכן יש לשחררו ממעצר. "אני לא מסוכן לציבור", הדגיש טופז, "בית המשפט יודע את זה. אני לא אשבש הליכי חקירה". הוא המשיך והוסיף: "אני לא מסוכן, לא אשבש משפט ולא אברח לחו"ל".
בנוסף, הוא ביקש להיפגש עם ילדיו והציע את ביתו הפרטי כאתר המתאים ביותר. "לא ראיתי את הילדים שלי שלושה שבועות, ואני לא
רוצה שילד בן 8 יגיע לתא המעצר", פרט טופז. "אני מבקש לקחת מספר שעות לראות אותם אצלי בבית".
איש הטלוויזיה אף הציע מתווה למפגש המשפחתי: "עם שבעה שוטרים מסביב לא אברח". "אני רוצה לחבק את הילדים, שקראו בעיתון שאני רוצה לרצוח את אחת האמהות שלהם", הוא המשיך ואמר. "זה אפילו לא מופיע בכתב התביעה נגדי. אני רוצה להגיד להם את זה".
"הישיבה במעצר גורמת לעונש נפשי"
הבדרן גם התייחס לניסיון ההתאבדות שלו וציין כי הוא נגרם בשל מצוקה נפשית. "ניסיתי להתאבד אחרי שלושה ימים, הישיבה שם גורמת לי עונש נפשי".
(כשהוא מתייחס למעשה התאבדות שלו, הוא מכונה בדרן... - א.ב)
סנגוריהם של טופז וזנקו לא הכחישו במהלך הדיון כי בידי המשטרה ראיות לכאורה המספיקות כדי לעצור את השניים עד תום ההליכים, ולכן ביקשו להכין תסקיר שירות מבחן באופן מיידי, כדי לבחון האם ניתן לשחררם למעצר בית.
"האם בית המשפט יכול לזרז בבקשה את שמיעת קצין המבחן בבקשה?", שאל טופז את השופט. "רק להקדים את זה כמה שבית המשפט יכול".
הפרקליטות טענה במהלך דיון הארכת המעצר עד תום ההליכים כי טופז סיגל לעצמו "מאפיינים של עבריינים מהעולם התחתון", ולכן מסוכנתו גבוהה. התובעת עורכת הדן ענת בן זאב ציינה כי בשל החשש שהנאשמים ינסו לברוח מהארץ ולהימלט מהדין, יש להותיר את טופז ושלושת המעורבים הנוספים בבית המעצר ולא לשחררם למעצר בית.
אני רק שאלה:
האם עו"ד ענת בן זאב תועמד לדין על חלקה ואחריותה למותו של דודו טופז או שתישאר חופשיה כאילו ידיה לא שפכו את הדם הזה?
מותר להניח שאיש לא יעמיד גם את הפרקליטה הזו לדין. ברור שגם איש בכלל לא יחקור אותה מה הבסיס העובדתי טענות והחששות שהיא המציאה נגד טופז כתירוץ לזה שאין שום חלופה אחרת למעצר בתנאים שכבר הוגדרו שאינם ראויים גם לאפסון כלבים.
החלאות האלה שממציאים דברים חסרי בסיס עובדתי מוצק כדי להתעלל בחשודים ובבני משפחותיהם, וכדי לסכל כל סיכוי של חשוד להוכיח את חפותו על ידי ניטרול יכולתו להוכיח את חפותו באמצעות מעצרו עד תום הההליכים צומחים להיות שופטים, ואז הם מאשרים לחברים הבאים שלהם לעולל גם את מעשה ההרג הבא.
בשם ההליך השיפוטי הנישא בפיהם לשווא, הם מעוללים לחברה כולה את הזוועות הגדולות ביותר שפושעים מבצעים בה.
בדיוק כמו שהותיקן והאיסלם ביצעו באנושות את מעשי הטבח החמורים ביותר בשם אלוהי הישועה והרחמים, ובדיוק כפי שהקומוניזם עולל נוראות למליוני בני אדם בשם נאורות, שוויון, צדק לכל ועליונות האדם הנאור, כביכול.
מי שמבקש לעצור חשוד עד תום ההליכים ובה בעת מתנקש בחובה החוקית המוטלת עליו לנהל את ההליך הזה מיום ליום עד גמירא, הוא בעצמו עבריין, חלאת המין האנוש, ורוצח שמנסה להתנקש בחשוד ושאם זה לא יצליח - אז לפחות להעניש אותו כמה שאפשר עוד לפני שתוכח אשמתו. לא להשאיר לשופט שום אפשרות לזכות כי העונש במהלך השנים הארוכות שהמשפט מתנהל, כבר ממילא בוצע.
וזה, חברים, חל על כל מי שמבקש מעצר עד תום ההליכים בישראל, ללא יוצא מן הכלל. אין אפילו תובע חף מפשע אחד בתחום הזה. כולם מבצעים את הפשע המאורגן הזה ביודעין, בכוונה תחילה, ותוך מודעות לתוצאה המסתברת של מעשיהם: או שתהיה כאן התאבדות (שהיא רצח בכוונה תחילה מצד כל תובע ושופט שגרם לזה), או שההליך השיפוטי ינוהל בצורה שלא מאפשרת לחפים מפשע להוכיח את חפותם, וגם לא לחולים בסגנון דודו טופז, לזכות בטיפול רפואי במוסד פסיכיאטרי במקום בעונש מוות שגזרו עליו בפרקליטות ובית המשפט.
אז דודו טופז ביצע עבירה חמורה ונוראית של חבלה חמורה.
אבל השופט והתובעת ביצעו עבורה חמורה הרבה יותר, של גרימת מוות ברשלנות.
דודו טופז כבר לא יזיק לחברה. התובעת והשופט הזה ימשיכו לבצע פשעים, ואנחנו נמשיך לממן את הפעילות שלהם נגד האנושות. בשם החוק. אלא מה...
