יום הולדת שמח למדינה די צעירה (בת 233) והכי עניה בעולם (כל אזרח בארה"ב חייב 45 אלף דולר, מהיום שהוא נולד)
|
כלכלת הפונזי של ארה"ב יחד עם הנשק הגרעיני שהיא מחזיקה, הופכת את יום ההולדת הזה למדאיג במיוחד. חוב של 45 אלף דולר לכל אזרח אמריקאי, שיגדל השנה בעוד עשרה אחוז (רק תשלומי הריבית על החוב עמדו בשנה שעברה על 452 מיליארד דולר). איך יוצאים מזה בלי מלחמת עולם והשמדה המונית? אי אפשר. זה ברור לכולם. ובכל זאת כולם עוצמים עיניים וממשיכים להגדיל את החוב בטירוף, במקום לנקוט בשורה של צעדים דרסטיים של צניעות, חיסכון, הנמכה עצמית של פוזת המעצמה הבועתית הזו, ולוודא שלפחות חצי מכל דולר שנכנס לארה"ב משולם מייד לתשלום חובות. בלי להדפיס עוד שטרות, אבל עם לחייב את כל עשרות מליוני אוכלי החינם בארה"ב, להתחיל לייצר במקום למכור אויר, דיבורים והונאה. עצמית בעיקר.
ארה"ב היא מדינה צעירה ממרבית מדינות העולם. צעירה מאוד אפילו. בסך הכל בת 233 היום.
ארה"ב היא גם המדינה הכי ענייה בעולם. יותר ענייה מהארצות הכי נחשלות באפריקה ובאסיה.
ארה"ב נקלעה לחוב הראשון שלה כשמימנה את מלחמת העצמאות נגד בריטניה. מאז החוב רק הלך וגדל ומסתכם כיום ב-11.4 טריליון דולר, כלומר 45 אלף דולר לכל אזרח אמריקאי, והוא צפוי לגדול השנה בעוד טריליון דולר.
רק תשלומי הריבית על החוב עמדו בשנה שעברה על סכום מטורף של 452 מיליארד דולר.
החוב ממומן ברובו על ידי הונאת פונזי טיפוסית: מנפיקים עוד ועוד אג"ח שאין לו כיסוי, ומוכרים אותו לפראיירים שמחפשים אפיקי השקעה "סולידיים".
אפילו היום, בעיצומו של המשבר הכלכלי, אגרות החוב הממשלתיות הללו הן עדיין נחשבות בעיני כלכלנים מטומטמים לאחת ההשקעות הבטוחות בעולם ומדינות עשירות, בייחוד סין, יפן ומדינות המפרץ הפרסי תקועות עם הניירות חסרות הערך האלה כמו עצם בגרון. בלי יכולת לבלוע עוד וגם עם פחד להקיא אותן בחזרה לשוק.
ביום שבו המחזיקים הגדולים של האג"ח ינטשו, ארה"ב תפשוט את הרגל לא רק על הנייר, אלא בפועל, והיא תיאלץ ליזום מלחמת עולם והשמדה המונית כדי להשתלט על משאבים שיסייעו לה להאכיל את תושביה.
והתרחיש הנוראי הזה מתממש בימים נוראיים אלה ממש: משרד האוצר האמריקאי מתקשה למצוא פראיירים חדשים שילוו לו עוד כסף. אף אחת מהמדינות העשירות לא מוכנה להגדיל עוד יותר את הסיכון, וארה"ב נדחקת לפינה מיום ליום, בלי כסף ועם עוד הרבה פחות אפשרויות ייצור, פיתוח ומימון.
מה שאני הולך להגיד אולי יצרום לאזניים ישראליות. אך לדעתי ארה"ב עם נשק גרעיני, ביולוגי וכימי, מסוכנת לבטחון העולם ושלומו הרבה יותר מאיראן וצפון קוריאה. הרבה הרבה יותר. להן יש מה להפסיד. לארה"ב יש, מיום ליום, הרבה פחות מה להפסיד, אם בכלל.
לארה"ב יש היסטוריה עשירה של השמדה המונית (אינדיאנים, ויאטנם, יפן) כיבוש שוד וביזה (כושים, עירק, מקסיקו) ואת תדמיתה המהוגנת לכאורה היא משיגה באמצעות מניפולציות המאפיינות את כל נוכלי הפונזי.
ארה"ב גרעינית, כימית וביולוגית מסוכנת לשלומה ולבטחון העולם כולו הרבה יותר מאיראן ומצפון קוריאה. ארה"ב ענייה ומיואשת גם מסוכנת יותר לישראל וליהודים הרבה יותר מאוחמדינג'ד, החיזבאללה והחמאס. הם –לכל היותר- רק מכחישים את השואה. בארה"ב מתבשלים כל האלמנטים המבטיחים שהיא שוב תתרחש.
מי שאוהב את ארה"ב, חייב לדרוש ממנה להתפרק מנשק ההשמדה ההמונית, להפסיק לבזבז על ייצורו כל כך הרבה כסף, ולהפסיק לבנות את העתיד על היכולת שלה להשמיד המונים.
ארה"ב צריכה להתחיל לעבוד. באמת. לא עבודות של דיבורים, אלא עבודות של ייצור. ארה"ב צריכה לשלם את החובות שלה לפני שהיא מזרימה מתנות של טריליוני דולרים לנוכלי שוק ההון שלה. הזרמת הטרליונים של הממשל היא בועה. היא עבודה בעיניים. היא לא מגידלה לא את הייצור לא את הייצוא, היא בסך הכל מזרימה הון עתק לנוכלים ואוכלי חינם.
ארה"ב חייבת להפנים שנשק איננו הפתרון לבעיות שלה, אלא דווקא המקור למחלת הנפש הלאומית שממנה היא סובלת: כוחניות יתר, יהירות חסרת כיסוי, ודפוס חשיבה בריוני ופטרוני. האוייב האמיתי של ארה"ב זה לא האיסלם ולא אל קעידה ולא בין לאדן, אלא היא עצמה. תרבות העצלנות, הבטלנות, העשיית רווחי עתק על חשבון עבודה וייצור של אחרים, ועל ניהול אורח חיים ראוותני, בזבזני, וריקני חסר כל כיסוי.
לארה"ב יש חזון יפה מידי מכדי להקריבו על מזבח הכסף. החופש, העצמאות והשוויון העומדים ביסוד השאיפה החוקתית שלה, יפים מידי וחשובים מידי לעולם כולו מכדי להניח לה להמשיך לאבד את עצמה לדעת.
צריך להפסיק לסמוך על זה ש"גולד בלס אמריקה" כי בינתיים הוא רק מקלל אותה, היא מפסידה בכל המלחמות שלה, החברה שלה מפוררת גם מבפנים, והיא בעצם חיה רק בזכות הנשמה מלאכותית ובחסדי טובות של מדינות עשירות, לא בזכות עצמה.
ארה"ב חייבת להתחיל להחדיר לכל אחד מהתושבים שם את האמונה בעצמו ואת המחוייבות שלו לעבוד בייצור -לא בדיבורים- ולהתחיל להחיות את אמריקה הגוססת בכל הכוחות האפשריים.
האינטרס הלאומי של כל אמריקאי, והאינטרס הבינלאומי של כל אזרחי העולם ללא יוצא מן הכלל, זה שאמריקה לא תמשיך לפשוט את הרגל, אלא שתתחיל לבצע נסיונות החייאה בעצמה, ולהשתקם.
המדינה הענייה בעולם חוגגת היום 233 שניות הולדת. היא חוגגת אותן כשהיא גוססת על ערס הדווי. אבל היא גוססת לא סופנית. יש לה את הכלים, העוצמה והמעמד להשתקם.
אין לה סיכוי לעשות את זה כל עוד היא תמשיך להגדיל את החוב במקום לעבור להפחתה דרסטית ברמת החיים, הפחת השכר הממוצע והעלויות ב75% לפחות, ומעבר לייצור המוני של מוצרי צריכה שיתחרה ישירות בסין ויתר המדינות שהצליחו לצמוח בזכות כוח עבודה הזול שהיה במדינות העניות שלהן (מדינות שהיו פחות עניות מארה"ב, אבל הרבה יותר צנועות וריאליסטיות).
ברק אובמה צודק שארה"ב חייבת שינוי. ברק אובמה טועה בכך שהוא מבצע את השנוי הזה באמצעות חזרה על אותה הטעות בדיוק, של טיפוח אוכלי החינם באמצעות הגדלת החוב הלאומי במקום להכריז עליהם כאוייבי הציבור ולהזרים את הכספים האלה לייצור, ולמיזמים שיזרימו לארה"ב כסף מבחוץ במקום שימשיכו לאכול את הכסף שאין לה מבפנים.
ארה"ב היא גם המדינה הכי ענייה בעולם. יותר ענייה מהארצות הכי נחשלות באפריקה ובאסיה.
ארה"ב נקלעה לחוב הראשון שלה כשמימנה את מלחמת העצמאות נגד בריטניה. מאז החוב רק הלך וגדל ומסתכם כיום ב-11.4 טריליון דולר, כלומר 45 אלף דולר לכל אזרח אמריקאי, והוא צפוי לגדול השנה בעוד טריליון דולר.
רק תשלומי הריבית על החוב עמדו בשנה שעברה על סכום מטורף של 452 מיליארד דולר.
החוב ממומן ברובו על ידי הונאת פונזי טיפוסית: מנפיקים עוד ועוד אג"ח שאין לו כיסוי, ומוכרים אותו לפראיירים שמחפשים אפיקי השקעה "סולידיים".
אפילו היום, בעיצומו של המשבר הכלכלי, אגרות החוב הממשלתיות הללו הן עדיין נחשבות בעיני כלכלנים מטומטמים לאחת ההשקעות הבטוחות בעולם ומדינות עשירות, בייחוד סין, יפן ומדינות המפרץ הפרסי תקועות עם הניירות חסרות הערך האלה כמו עצם בגרון. בלי יכולת לבלוע עוד וגם עם פחד להקיא אותן בחזרה לשוק.
ביום שבו המחזיקים הגדולים של האג"ח ינטשו, ארה"ב תפשוט את הרגל לא רק על הנייר, אלא בפועל, והיא תיאלץ ליזום מלחמת עולם והשמדה המונית כדי להשתלט על משאבים שיסייעו לה להאכיל את תושביה.
והתרחיש הנוראי הזה מתממש בימים נוראיים אלה ממש: משרד האוצר האמריקאי מתקשה למצוא פראיירים חדשים שילוו לו עוד כסף. אף אחת מהמדינות העשירות לא מוכנה להגדיל עוד יותר את הסיכון, וארה"ב נדחקת לפינה מיום ליום, בלי כסף ועם עוד הרבה פחות אפשרויות ייצור, פיתוח ומימון.
מה שאני הולך להגיד אולי יצרום לאזניים ישראליות. אך לדעתי ארה"ב עם נשק גרעיני, ביולוגי וכימי, מסוכנת לבטחון העולם ושלומו הרבה יותר מאיראן וצפון קוריאה. הרבה הרבה יותר. להן יש מה להפסיד. לארה"ב יש, מיום ליום, הרבה פחות מה להפסיד, אם בכלל.
לארה"ב יש היסטוריה עשירה של השמדה המונית (אינדיאנים, ויאטנם, יפן) כיבוש שוד וביזה (כושים, עירק, מקסיקו) ואת תדמיתה המהוגנת לכאורה היא משיגה באמצעות מניפולציות המאפיינות את כל נוכלי הפונזי.
ארה"ב גרעינית, כימית וביולוגית מסוכנת לשלומה ולבטחון העולם כולו הרבה יותר מאיראן ומצפון קוריאה. ארה"ב ענייה ומיואשת גם מסוכנת יותר לישראל וליהודים הרבה יותר מאוחמדינג'ד, החיזבאללה והחמאס. הם –לכל היותר- רק מכחישים את השואה. בארה"ב מתבשלים כל האלמנטים המבטיחים שהיא שוב תתרחש.
מי שאוהב את ארה"ב, חייב לדרוש ממנה להתפרק מנשק ההשמדה ההמונית, להפסיק לבזבז על ייצורו כל כך הרבה כסף, ולהפסיק לבנות את העתיד על היכולת שלה להשמיד המונים.
ארה"ב צריכה להתחיל לעבוד. באמת. לא עבודות של דיבורים, אלא עבודות של ייצור. ארה"ב צריכה לשלם את החובות שלה לפני שהיא מזרימה מתנות של טריליוני דולרים לנוכלי שוק ההון שלה. הזרמת הטרליונים של הממשל היא בועה. היא עבודה בעיניים. היא לא מגידלה לא את הייצור לא את הייצוא, היא בסך הכל מזרימה הון עתק לנוכלים ואוכלי חינם.
ארה"ב חייבת להפנים שנשק איננו הפתרון לבעיות שלה, אלא דווקא המקור למחלת הנפש הלאומית שממנה היא סובלת: כוחניות יתר, יהירות חסרת כיסוי, ודפוס חשיבה בריוני ופטרוני. האוייב האמיתי של ארה"ב זה לא האיסלם ולא אל קעידה ולא בין לאדן, אלא היא עצמה. תרבות העצלנות, הבטלנות, העשיית רווחי עתק על חשבון עבודה וייצור של אחרים, ועל ניהול אורח חיים ראוותני, בזבזני, וריקני חסר כל כיסוי.
לארה"ב יש חזון יפה מידי מכדי להקריבו על מזבח הכסף. החופש, העצמאות והשוויון העומדים ביסוד השאיפה החוקתית שלה, יפים מידי וחשובים מידי לעולם כולו מכדי להניח לה להמשיך לאבד את עצמה לדעת.
צריך להפסיק לסמוך על זה ש"גולד בלס אמריקה" כי בינתיים הוא רק מקלל אותה, היא מפסידה בכל המלחמות שלה, החברה שלה מפוררת גם מבפנים, והיא בעצם חיה רק בזכות הנשמה מלאכותית ובחסדי טובות של מדינות עשירות, לא בזכות עצמה.
ארה"ב חייבת להתחיל להחדיר לכל אחד מהתושבים שם את האמונה בעצמו ואת המחוייבות שלו לעבוד בייצור -לא בדיבורים- ולהתחיל להחיות את אמריקה הגוססת בכל הכוחות האפשריים.
האינטרס הלאומי של כל אמריקאי, והאינטרס הבינלאומי של כל אזרחי העולם ללא יוצא מן הכלל, זה שאמריקה לא תמשיך לפשוט את הרגל, אלא שתתחיל לבצע נסיונות החייאה בעצמה, ולהשתקם.
המדינה הענייה בעולם חוגגת היום 233 שניות הולדת. היא חוגגת אותן כשהיא גוססת על ערס הדווי. אבל היא גוססת לא סופנית. יש לה את הכלים, העוצמה והמעמד להשתקם.
אין לה סיכוי לעשות את זה כל עוד היא תמשיך להגדיל את החוב במקום לעבור להפחתה דרסטית ברמת החיים, הפחת השכר הממוצע והעלויות ב75% לפחות, ומעבר לייצור המוני של מוצרי צריכה שיתחרה ישירות בסין ויתר המדינות שהצליחו לצמוח בזכות כוח עבודה הזול שהיה במדינות העניות שלהן (מדינות שהיו פחות עניות מארה"ב, אבל הרבה יותר צנועות וריאליסטיות).
ברק אובמה צודק שארה"ב חייבת שינוי. ברק אובמה טועה בכך שהוא מבצע את השנוי הזה באמצעות חזרה על אותה הטעות בדיוק, של טיפוח אוכלי החינם באמצעות הגדלת החוב הלאומי במקום להכריז עליהם כאוייבי הציבור ולהזרים את הכספים האלה לייצור, ולמיזמים שיזרימו לארה"ב כסף מבחוץ במקום שימשיכו לאכול את הכסף שאין לה מבפנים.
הוספת תגובה
